למה התחתני בסוף ?

הקול של האהבה 

היה זה יום חם בסתיו הישראלי, הגעתי לבית בעלי לעתיד בשמלה האדומה. אני זוכרת היטב את היום הזה.
"כולם מקנאים" אמרה לי הגברת הזקנה, כי חשבה שאני מקנאה. היחיד שיושן עם בנה זה החתול.
אני לא התחתני עם מישל מסיבות אחרות שהגברת הזקנה חושבת.
כנראה שאני סוטה מהנושא. אבל קולו של מישל, ארוסי, גרם לי תחושת גועל.
כל מילה, אפילו אם נאמרה מתוך ערכה, אפילו אם הוא לא נגע בי, נראתה לי מגונה.
 לא יכולתי לאהוב אותו יותר . לא בגללו אלא בגלל אמו, שהייתה טובת לב.
המגרעת הבולטת שלה הייתה קנאה, למרות שהייתה זקנה וכבר חדלה מלקנא.
סיפרו שהיא התחתנה בגיל צעיר עם בחור שבגד בה כבר בהתחלה. לא פלא התעורר בה החשד, חודש שלם היא לא ישנה על מנת לחשוף את הניאוף. הגילוי היה כמו סכין בלב. 
היא שתקה, אבל באותו לילה, היא ניסתה לחנוק את בעלה שישן לצידה.
האמא של בעלה נחלצה לעזרתו; אלמלא היא – מי יודע אולי הוא לא היה חי.
אירוסיי עם מישל  נמשכו יתר מעבר למשוער. תהיתי, מה גורם לי לתחושת גועל אצל 
מישל ? הוא לא גס, הוא נקי אסטטי, ואינטליגנט. מדוע כשהוא פוצה פה, יש לי בחילה?
משהו בקולו יוצר בי סלידה.

אולי יעניין אותך לקרוא

למה לא כדאי לחפש זוגיות בטינדר?     אתר הכויות לבני 40 פלוס

לא אוכל לסבול את החיים עם גבר הזה. וכך החתונה נדחתה פעם אחר פעם.
מישל ביקר אצלי בכל ערב. אני ביקרתי בביתו הגדול והקר לעיתים רחוקות מאוד.
ערב אחד הגעתי לביתו, אמו הייתה חולה, שכבה לישון מוקדם. 
מכל הזוגות המאורסים בשכונה, אנחנו היינו המאופקים ביותר. בקיץ שלפני הארוסים התנשקנו לכל היותר פעם אחת.
התנהגות החריגה שלנו הובילה את הסביבה לחשוב שהאם יש לנו סיכוי כלשהו להתחתן ?
ביום ההוא באתי לביתו של מישל, מישל האומלל חיבק אותי. הרגשתי מחנק.
ישבנו בסלון וצפינו בטלוויזיה.
 למחרת קיבלתי טלפון מאימו הזקנה. הזקנה מיררה בבכי: אתמול, כרגיל, ישן מישל לבד 
במיטתו, אלא שהפעם באמצע הלילה, החתול בתקף זעם, נעץ את ציפורניו בצווארו של מישל. האישה הזקנה נכנסה לחדרו כששמעה את הצרחות. היא הצליחה לנתק את החתול מצווארו של בנה ולחנוק אותו למוות. אומרים שאין דבר רע יותר מחתול זועם. אני שונאת חתולים. מישל נותר אילם מאז והרופאים אמרו שהוא לעולם לא ידבר שוב.
"עכשיו את לא תתחתני עם מישל, " אמרה אמו בבכי.
"אתחתן איתו," עניתי לה.
מאותו יום והלאה, אני אוהבת את מישל.