לא מבינה מה יש לי, כל פעם אני חוזרת על אותה הטעות. זה קורה בהמון תחומים.
גברים: כל פעם נמשכת לבאד גאי עם לב של זהב ובסוך מגלה שהוא דוש ואפס ובוגד בי. תמות!
נשים: מכירה חברה לחיים ואז מגלה שהיא בוגדת בי עם הדוש מלמעלה.
אוכל: יש לי מקום לקינוח. ואז כואבת הבטן יום למחרת.
טלפון: קונה את הכי יקר ומשתמשת בקושי בפיצ'ר וחצי.
למה אני לא לומדת? לא מבינה את עצמי. אני בחורה חכמה, יפה, מוכשרת. בת 28 טורפת את החיים ועדיין מוצאת את עצמי נופלת בקטנות.
הכל התחיל פעם
אני מאשימה את אמא שלי. כן כן, אני יודע שזו קלישאה אבל זה מה יש, היא אשמה. אמא אמרה לי תמיד להתפשר. אם משהו לא מתאים, לוותר. לא ממש חינוך אדוק, וזה פגע בי לא מעט. אבא היה הפוך, אל תוותרי ואל תתפשרי. מה יצא בסוף? סלט כזה, בחורה שיודעת להיות כלבה, אבל גם מלאך וסמרטוט.
אוף נמאס לי.
רוצה להיות כמו כולם
לפעמים אני רוצה להיות בנאלית משעממת עם עבודה מסודרת, 2.4 ילדים כלב וחצר עם גינה ולגור בשוהם, או כרכור, לא תל אביב. איכס תל אביב. שמה לא אעשה טעויות, בשוהם. אמצא גבר ממוצא ובנאלי ומשעמם, יהיו לי חברות משעממות שנרכל כל יום שלישי במספרה, אף פעם לא אוכל קינוח כי זה "משמין" ויהיה לי נוקיה פשוט כי לא צריכה יותר.
בלי בעיות ובלי טובות, משעמם זה טוב, לא?
אבל אני לא כזאת, ולא יכולה להיות כזאת, לכן אני חוזרת על אותן טעויות, מנסה לטרוף את החיים והם טורפים אותי בסוף, משוגעת, ג'ינג'ית אמיתית, חמת מזג, פרועה על כל הראש, לפעמים אפילו במיטה.
תאהבו אותי או תשנאו אותי אני כזאת וזה מה יש
What you see is what you can get!
הלכתי, ביוש!
